החלטה בתיק ע"א 3222/05

    זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של  בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט ימיני) בת"א        3075/02 מיום 5.9.05 (להלן:- " פסק-הדין"), שלפיו חויבה המבקשת לשלם למשיבה       היטל כבישים ומדרכות, בסך של 2,485,183 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת         התביעה ועד התשלום בפועל וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 150,000 ש"ח.

1.           הרקע:

(א)        המבקשת היא חברה העוסקת בייצור ומכירה של ברגים.

            בתחילת שנות ה-60 נערך הסכם בין המבקשת לבין מינהל מקרקעי ישראל לרכישת 40 דונם קרקע באזור התעשיה ב' ברמלה ובשנות ה-90 קיבלה המבקשת חזקה במגרשים ב-4, ב-6 וב-12 (להלן:- " המקרקעין").

 (ב)       ביום 12.11.67, בעקבות חובות של המבקשת וחברה נוספת שבשליטתה,     למשיבה, נכרת בין המשיבה למבקשת זכרון דברים שהסדיר את מלוא ההתחשבנויות בין המבקשת לבין המשיבה עד ליום 31.3.68 (להלן:- " זכרון             הדברים").

על-פי זיכרון הדברים היה על המבקשת לשלם למשיבה סכום של 70,705.88           לירות, וביום 12.11.67 שולם הסכום האמור.

(ג)         בעת חתימת זיכרון הדברים, היה בתוקף חוק עזר לרמלה (סלילת רחובות),            תשכ"ו-1966, שלפיו חייבה המשיבה את בעלי הנכסים בעיר רמלה בדמי        השתתפות בגין סלילת כבישים הגובלים בנכסים הנ"ל. דמי ההשתתפות חושבו   באחוזים מעלות סלילת הכבישים בפועל.

            ביום 1.1.98 נכנס לתוקפו חוק העזר החדש (להלן:- " החוק החדש"), ששינה את      שיטת החיוב בגין סלילת             כבישים מדמי השתתפות להיטל וקבע את מועד חובת       תשלום ההיטל למועד מימוש הזכויות.

(ד)        בין השנים 1999-2001 סללה המשיבה כבישים ברחוב עצמון וברחוב הבשן             הגובלים במקרקעין.

            (ה)        במחצית חודש פברואר 2001 נכנס לתוקפו תיקון לחוק החדש (להלן:-        " התיקון"), שלפיו רשאית המשיבה לגבות את היטל הסלילה מיד עם ביצוען   בפועל של עבודות הסלילה.

            (ו)         ביום 29.8.02 שלחה המשיבה למבקשת דרישה לתשלום היטל בגין סלילת   הרחובות בסכום כולל של 2,485,183 ש"ח לנוכח שטח המקרקעין.

                        משסירבה המבקשת לשלם את ההיטל, הגישה המשיבה ביום 30.9.02 תביעה          בסדר דין מקוצר נגד המבקשת, לתשלום         הסכום האמור (להלן:- " התובענה").

            (ז)         ביום 24.2.03 ניתנה למבקשת רשות להתגונן על-ידי כב' השופטת בוסתן וביום        9.6.03 הוגש מטעמה כתב הגנה מתוקן.

            (ח)        ביום 5.9.05 קיבל כב' השופט ימיני את התובענה.

ביום 29.9.05 הגישה המבקשת לבית משפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין     (בש"א 2685/05) וביום 9.10.05 דחה כב' השופט ימיני את הבקשה (נספח "ב"       לבקשה דנן).

            (ט)        ביום 26.10.05 הגישה המבקשת, לבית משפט זה, את הבקשה.

                        המשיבה הגישה תגובה לבקשה.

2.           טענות המבקשת

(א)        המבקשת טוענת כי סיכויי הערעור גבוהים, שכן בית משפט קמא לא דן ולא            הכריע בטענות מרכזיות שטענה לפניו, ואילו בטענות בהן דן והכריע, נפלו שגיאות עובדתיות ומשפטיות.

(ב)        המבקשת מוסיפה וטוענת שמאזן הנזקים נוטה לטובתה, זאת מאחר שכדי לעמוד בתשלום בו חויבה בפסק-הדין, היא תיאלץ ככל הנראה לממש נכסי נדל"ן            שבבעלותה ומאחר שמחירי הנדל"ן מצויים בשפל, הדבר יגרום לה נזק             בלתי הפיך, זאת אף אם המבקשת תזכה בערעור וסכום פסק-הדין יושב לה.           מנגד, טוענת המבקשת, כי למשיבה לא ייגרם כל נזק מדחיית התשלום אם    הערעור יידחה שכן סכום פסק-הדין נושא הפרשי הצמדה וריבית.